הם נכנסו לחדר. אחד אחד, נכנסו בזוגות והסתכלו על מילות השיר שהיו כתובות על הלוח. אחדים בסקרנות, חלק בהיסוס, חלק התחילו לזמזם את המנגינה של השיר וחייכו, וכמה מהם התיישבו בשקט מכונסים בעצמם.
וואו, איזו התחלה דרמתית...
בחרתי בפתיחה הזו כי הקבוצה הזו הייתה שונה מקבוצות הנשים הרבות להן אני מעבירה סדנת ציור אינטואיטיבי. זו הייתה קבוצת גברים, רובם מהעדה האתיופית שהזמינו אותי להעביר סדנא.
בתחילת הסדנא לימדתי את השיר "בן אדם עלה למעלה עלה" (הרב קוק)
השיר הזה נתן ונותן לי כוחות להתמודד עם הקשיים שאופפים אותי. לא לתת לתחושת "דרך ללא מוצא" להשריש שורשים בי ולצלול לייאוש מפתה. כשאני מתחילה לשיר את השיר מילותיו מעוררות אותי.
" כי כח עז לך יש לך כנפי רוח,
כנפי נשרים אבירים.
אל תכחש בם פן יכחשו לך.
דרוש אותם דרוש בן אדם
ויימצאו לך מיד"
כל כך מדויק השיר הזה. מיד, מיד נוצרים בי כוחות של תקוה ואני מצליחה להעלות את עצמי, את הכוחות שבי להאיר את האפילה שחדרה ללב.
הגברים שהיו בסדנא התחברו לשיר, למשמעויות העמוקות שנוכחות שם בין המילים. נוצרה אווירה של אהבה ואמון. השיח בנושא "אהבה עצמית" זרם. הייתה שם הקשבה, הנאה, וכלים מעשיים לשימוש יומיומי להגברת האהבה העצמית והורדת הביקורת.
ו...כן הם גם ציירו ונהנו וצחקו דיברו בפתיחות מפתיעה על המקומות שתוקעים אותם כיום בחיים.
מאוד ריגש אותי כשבסיום הסדנא ניגש אלי דוד, אחד מחברי הקבוצה ואמר שזו הפעם הראשונה בחייו שהוא הצליח לדבר על היכולת שלו להעריך את עצמו הוא הציב לעצמו מטרה - לנסות לסלוח לעצמו על דברים שהוא עשה בעבר מתוך חוסר ידע וחוסר ניסיון.
יצאתי היום בתחושה מרגשת : כאשר נוגעים ומרטיטים בלב את רגש האהבה העצמית זה ממש לא משנה אם זה נעשה בקבוצות של נשים או בקבוצות של גברים. כולנו, כולנו זקוקים ללמוד על משמעות האהבה העצמית בחיינו. כנראה שאף פעם זה לא יהיה יותר מדי.
כולם ידבקו בפיחות הלב שלך.