הפסקתי לצבוע את השיער הלבן שלי.
בגיל 27 התחלתי לצבוע את השיער כי לא יכולתי לעמוד יותר בקצב תלישת השערות הלבנות שהתרבו מיום ליום. צביעת השיער הפכה להיות חלק אקטיבי ובלתי נפרד מחיי. לא רציתי בשום אופן להיראות מבוגרת ומאפירה.
קצב צביעת השיער עלה עם השנים עד שבשנים האחרונות זה הפך להיות אחת לשלושה שבועות. צביעת השיער הפכה להיות מבאסת. ניסיתי למשוך כל פעם עוד כמה ימים רק לא לצבוע... מידי פעם עלו לי הרהורים להפסיק לצבוע . בכל הזדמנות קיטרתי על הנושא, אך כשחשבתי לעשות מעשה ולהפסיק עם הצביעה פתאום קיבלתי כוחות להמשיך לצבוע.
המון משפטים על שיער לבן רצו לי בראש ומה שלא רץ לי בראש שמעתי מהקרובים אלי : מי ירצה לצאת עם אישה ששיערה לבן (כבר עברתי את שלב האפור), אולי אחכה עד שאהיה סבתא, ברגע שאפסיק לצבוע אראה מבוגרת לפחות בעשר שנים, אראה מוזנחת, אולי קודם אעשה דיאטה ורק אז אפסיק עם הצבע, אחכה שאהיה בת שישים, אצטרך להסתפר קצוץ כדי שהמעבר יהיה חד בלי כל שלבי הביניים, תפסיקי להתעצל ולקטר ותצבעי!
אז הנה, עברו חודשיים. אני מתוודה שבשבועות הראשונים כשהשורשים צצו השתמשתי בספריי לטישטוש הלבן אך די מהר הפסקתי עם זה.
יודעת שיש לי עוד דרך. עד שכל הראש שלי יהיה לבן זה תהליך של לפחות שנה (אם לא אסתפר קצוץ). הלבן שלי פורץ מכל הכיוונים בראש ואני בסדר עם זה. שלמה עם עצמי. אני עדיין אומרת לעצמי נראה איך זה יראה כשכל הראש יהיה לבן ואז אחליט, אולי יהיו לי משברים בדרך, אך בתוך תוכי אני מרגישה שזה סופי. לא רוצה יותר לצבוע את השיער שלי.
התגובות שאני מקבלת מפתיעות אותי. "את נראית נהדר! " חברותי שעדיין צובעות את השיער אומרות לי שאני אמיצה והלוואי שגם להן יהיה אומץ להפסיק עם השיעבוד, יש גם תגובות שלא מפתיעות "חכי עד שהכל יהיה לבן תיראי זקנה" "למה הפסקת לצבוע היה לך צבע מקסים"..
הפסקתי לצבוע את השיער שלי, כבר חודשיים שאני לא צובעת וטוב לי, ונעים לי עם עצמי. אני אוהבת אותי גם כך.
